חוקרים 2006

ד"ר גלית כהן-בלנקשטיין (המחלקה לגיאוגרפיה ובית הספר למדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית)

הכנת תוכנית מתאר חדשה לשכונת עיסוויה בירושלים: תהליך של שיתוף ציבור מודר בעיר שסועה

המחקר בוחן תהליך תכנון ייחודי, המתבצע באמצעות שיתוף ציבור רחב היקף, בשכונה ערבית במזרח ירושלים, עבור תושבי המדינה שאינם אזרחיה. הליך התכנון מבוצע על ידי גוף לא ממסדי (עמותת במקום). מטרתו של "פרויקט עיסוויה", במימון קרן שרה קמינקר, היא הכנת תוכנית מתאר לשכונת עיסוויה המצויה במזרח ירושלים. הצורך בתוכנית מתאר חדשה נובע מחוסר התאמתה של התוכנית הנוכחית לצרכי האוכלוסייה הקיימת והעתידית. אי התאמה זו נוצרה מיד עם אישור התוכנית הקיימת ומובילה, בין השאר, להגבלת התפתחות היישוב, לחריגות בניה (שלא על פי התוכנית הקיימת) ולאיום מתמיד של הריסת בתים הנובע מכך. מציאות זו גורמת לתסכול עמוק בקרב התושבים ותחושת חוסר אונים מול הממסד העירוני. הממסד התכנוני הירושלמי, הפועל תחת אילוצי מדיניות פוליטיים-לאומיים השואפים לשמור על רוב יהודי ברור בירושלים ובמציאות ביטחונית רגישה, אינו ממהר לעדכן ולהרחיב את התוכנית הקיימת כמו גם לבצע השקעות תשתיתיות ואחרות בשכונה. לפיכך, יזמו תושבים מעיסוויה, בעידוד ומימון תורם חיצוני, הכנת תוכנית מתאר חדשה. יוזמה חדשנית זו המתבצעת לראשונה בישראל, עומדת במרכז המחקר המוצע. שיתוף הציבור בתהליך הכנת התוכנית הוגדר כיעד מרכזי על ידי יזמי הפרויקט, שכן רק באמצעות שיתוף ניתן יהיה להבטיח כי התוכנית תשקף את רצון התושבים ותיתן ביטוי לצרכיהם, אשר אינם באים לביטוי בתוכנית הממסדית. זאת ועוד, השיתוף ניתפס כתהליך הכרחי המאפשר העברת ידע מקומי למתכנן, ידע המאפשר תכנון נכון יותר, הנותן מענה הולם יותר לצרכים ומאפיינים ייחודים של אזורים שונים. עם זאת, הניסיון בעולם מלמד כי תהליך השיתוף הוא מורכב ומעמיד בפני מתכננים אתגרים רבים הנוגעים למהות השיתוף, לקהל היעד של השיתוף, ולפרקטיקת השיתוף.

לשאלות אלו נוספים בעיסוויה נדבכים ייחודיים: כיצד משתפים קהילה הנמצאת במצב של חוסר אמון במוסדות התכנון? כיצד משתפים קהילה מסורתית בעלת מבנה חמולתי, בהליך שבסיסו דמוקרטי? כיצד מובילים מהלך הכרוך גם בוויתורים אישיים כאשר אין הסדרה פורמאלית של קרקעות? כיצד מגשרים על פערי השפה והתרבות בין המתכננים וציבור השכונה?

ד"ר ענת גסר-אדלסבורג ( מרכז מינרבה לזכויות האדם האוניברסיטה העברית), ד"ר נורית גוטמן (החוג לתקשורת אוניברסיטת תל-אביב), ד"ר משה ישראלאשוילי (החוג להיבטים התפתחותיים בחינוך אוניברסיטת תל-אביב)

עידוד שלום וסובלנות בקרב בני-נוער באמצעות התיאטרון: האם הצגות הן אמצעי חשוב ויעיל?

קידום נושא השלום הישראלי-פלסטינאי נעשה דרך אפיקים פוליטיים ומדיניים, כמו גם דרך אפיקים עקיפים כגון: כנסים, הרצאות, מפגשים, סדנאות ופובליציסטיקה. יחד עם זאת, ישנה מודעות פחותה יותר לעשייה האומנותית הענפה בישראל העוסקת בנושא השלום והשלכתה על החברה, כמו גם לייחודו של המדיום התיאטרוני כמדיום פומבי, המאפשר לקהל צופיו ומשתתפיו ללבן קונפליקטים ועמדות הקשורים לשסע היהודי-ערבי. זאת, למרות שהתיאטרון הישראלי הוא מדיום פופולארי ואהוד, ולמרות המספר המפתיע של מגוון הצגות שעוסקות בנושא במרבית התיאטרונים הרפרטוארים, כמו גם במסגרת תיאטרונים ופרויקטים חינוכיים המיועדים לקדם את נושא השלום באמצעות דרמה, בין היתר, בקרב בני נוער שאמורים להיות הדור הבא לשלום. המודעות לשימוש בתיאטרון ככלי מגשר, הן מצד היוצרים והן מצד מערכת החינוך, עלתה בעשור האחרון, היות שהתיאטרון הינו מדיום בעל יתרונות רבים לקידום נושאים חברתיים ופוליטיים. היתרון הבולט בשימוש בתיאטרון הוא היכולת להגיע באמצעותו לקהל גדול יחסית, אך בו בעת, לשמור על קשר ישיר, בלתי אמצעי, בין הקהל לבמה, קשר החשוב כל כך בתהליכי השפעה ושכנוע. מכאן, שיש מקום לבדוק מצד אחד כיצד התיאטרון מייצג את הסכסוך הישראלי-פלסטינאי ומקדם את נושא השלום והסובלנות בקרב בני נוער, ומצד שני, חשוב לבדוק האם הוא מנצל את הפוטנציאל הגלום בו ככלי התערבותי מבטיח ומציג מודלים של גישור והידברות, או שהוא מחטיא את מטרתו ואף מוביל לתהליכים הפוכים מאלה שהצהירו יוצריו, כלומר, מחזק סטריאוטיפים ודעות קדומות על ערבים ויהודים.

למחקר שתי מטרות עקריות: (א) לבדוק כיצד הצגות המופקות על ידי תיאטרונים ופרויקטים והמיועדות לבני נוער, מציגות את הנושאים הקשורים לקידום השלום והסובלנות (ב) לאמוד את מידת השפעתן של ההצגות ולבדוק האם השפעה זו תואמת את יעדן לקידום השלום והסובלנות או שהן מחטיאות את מטרתן. בנוסף המחקר יאפיין את השימוש בהצגות העוסקות בנושא של שלום וסובלנות בבתי ספר, יאתר מודלים התערבותיים עליהם מתבססים המסרים החברתיים של ההצגות, יבדוק עמדות וכוונות התנהגותיות בעקבות הצפייה בהצגות, יפתח קריטריונים ומודלים לבחירה ולהמלצה על הצגות ויפתח מודלים וקריטריונים להערכה ולבניית הצגות עתידיות אשר ישמשו כסוכני שינוי חברתיים בנושאים הקשורים לעידוד השלום והסובלנות בקרב תלמידי בתי ספר.